תורה לחג השבועות

אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. להבין הלא השי"ת דיבר לכל ישראל ולמה דיבר נתינת התורה ל' יחיד. ועוד יש לדייק דלכאורה הו"ל לומר אנבי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מלהיות עבדים ולא בית עבדים

 

ואפ"ל שיש שני סוגי עבדים, א) עבד בפועל שמשועבד לאדם אחר ואין לו שום רשות על עצמו וכל שקנה עבד קנה רבו ועובד יום ולילה אפי' לא רוצה – ב)ויש עוד סוג עבד שאינו עבד לאחר בפועל אבל במציאות הוא עבד לאחרים – והוא שכל עצמו לקיומו מספיק שיעבוד כמה שעות בשבוע להרויח לקיים גופו והשאר שעובד הוא בשביל כבוד ושלא יסתכלו אחרים עליו בביטול שגר בדירה או כלים פחות מהם או שעובד שיהי' לו יותר מאחרים שיקנאו אותו ולזה עובד יום ולילה ואין לו זמן לעצמו או למשפחותו להנות מהם ולהיות אתם – והקנאה בכלל אוכל אותם ומכעיסם ומעצבם וגורם לשנאה ולכל המדות רעות.

 

והנה בני ישראל היו עבדים בפועל – משא"כ המצרים שאמרו "הבה נתחכמה לו" לישראל לשעבדם תחתינו ברם לעצמם היו משועבדים זה לזה שכל אחד רצה להתגאה ולהתעלות אחד על השני וכן משועבדים לתעבתם וכדאי' שהיו ערות הארץ הכי שפלים במדות ובתאוות.

 

ולזה אמר להם הקב"ה שהמתנה הגדולה שיתן להם שהוא התורה הק' הוא בנוסף למה  שיגאל אותם הקב"ה מלהיות עבדים בפועל אלא גם יצאו לחרות מהיות עבדים משועבדים במציאות לאחרים, וכן לתאוות נפשם – שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, כי ישתנה טבעם לשלוט על עצמם ולעשות מה שבאמת טוב בשבילו, וכדאי' בפרקי אבות רבי מאיר אומר "כל הלומד תורה לשמה" דהיינו לומד תורה לידע מה לעשות וכן למה לעשות אז "זוכה לדברים הרבה, אוהב את המקום" דהיינו: אוהב את המקום בגלל שיודע טעמי המצוות וממילא שמח לקיימו ומודה על גודל החסד והמתנה שנתן לנו חיי עולם "אוהב את הבריות משמח את המקום משמח את הבריות ומלבשתו ענוה וגו' ומרוממתו וממשלתו על כל המעשים" שנעשה בעל הבית ואדון על עצמו שנשתנה מתאותיו שמשפילים אותו

 

ולזה אמר הקב"ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים מלהיות עבד בפועל. ובנוסף לזה גם הוצאתיך מבית עבדים פי' הבחינה השני שכולם עובדים במציאות זה לזה בשביל כבוד וקנאה וכן לעצמם, לתאוותם. וזהו בית עבדים כמו בית מלא עבדות והשחרר והחירות יהי' ע"י התורה שאז תזכה שלא תרצח ולא תנאף ולא תחמוד שהם עיקר תאוות האדם שהורסים אותו, וכן לכבד ההורים, וכן לשמור השבת שאז יהי' לכם יום מיוחד ללמוד בכדי להתחזק ולחיות באמת בשמחה, כדאי' בזוה"ק ששבת הוא יומא דאורייתא בעיקר לניח מעבודת גשמיים ללמוד בכדי להרים האדם לחיים נצחיים.

 

ולכן דיבר הקב"ה בשעת מתן תורה בלשון יחיד ולא בלשון רבים, מאחר שיש מצות שקשה לקיימם בפועל לפי טבע בני אדם, לכן אם הי' נאמרה בלשון רבים אזי כל אחד הי' יכול לומר שציווי ה' הוא לאלו שיכולים בטבעם לקיים המצות, ואין אני מסוגל לזה כלל, שאין מתאים להטבע ומהות שלי. לכן אמר הקב"ה את עשרת הדברות בלשון יחיד, להודיעם שאני מדבר לך לכל יחיד ויחיד, ואני יודע בדיוק מה שהנך יכול, ובידך לקיים את כל דברי התורה הזאת בשלימות, וכל אחד הרוצה להתקרב לה' יוכל להשיג התורה, ולקיים מצות ה' אף שנראה להאדם שאינו לפי מזגו וטבעו.

 

Comments